אלבר שרותי מימונית בע"מ נ' יחזקאל ואח'

פסק דין

ביום 10.4.08 פגע נגרר, שהיה מחובר לרכבו של הנתבע 2 ונהוג בידי נתבע 1, בדלת של רכב השייך לתובעת. הרכב של הנתבע 2 מבוטח אצל הנתבעת 3. כתוצאה מהפגיעה נגרמו לדלת נזקים בסך 4,475 ₪ וכן שולמו 250 ₪ עבור שכ"ט שמאי ובסה"כ הנזקים 4,725 ₪ אותם תובעת התובעת מהנתבעים. התובעת טוענת כי הנהג ברכבה החנה את הרכב בצד הכביש, ירד והשאיר את הדלת פתוחה, ואז הגיע רכב הנתבעים ופגע בדלת וגרם לה את הנזקים.

הנתבעים טוענים כי התאונה ארעה ברשלנות של הנהג ברכב התובעת אשר פתח את דלת הרכב מבלי להסתכל, כאשר רכב הנתבעים כבר עבר אותו אך הנגרר עוד לא עבר, וכתוצאה מכך נגרם הנזק. לטענת הנתבעים, אף אם נכונה טענת התובעת הרי השארת הדלת פתוחה מהווה רשלנות שגרמה לתאונה ולכן הנתבעים לא חייבים לשאת בנזק.

הנתבעת 3 טענה עוד כי כיון שאין ספק שהרכב של התובעת נפגע על ידי הנגרר ומכיוון שהנגרר לא היה מבוטח על ידה, לא ניתן לחייבה לשלם לתובעת סכום כלשהו שכן הפסיקה רואה בנגרר כרכב עצמאי.

הנהגים העידו בפני וכל צד חזר על טענותיו בקשר לאופן ארוע הנזק. הנתבע 2 העיד אף הוא, כמו הנתבע 1 (שהיה הנהג), כי התאונה ארעה שעה שהנהג ברכב התובעת פתח את דלת הרכב אחרי שרכב הנתבעים כבר חלף על פני רכבו, ולפני שהנגרר חלף. ואולם איני יכול לקבל עדות זאת (אף ששני הנתבעים העידו שכך היה) שכן, הנתבעים עצמם העידו שהנהג ברכב התובעת היה מחוץ לרכב והוא דיבר עם הנתבע 2, שהגיע עם הנתבע 1 כדי לבצע עבודות עבור חברה שהנהג ברכב התובע עבד כמנהל פרויקטים בה. כיצד אם כן הוא יכל לפתוח את דלת הרכב כאשר הוא עומד מחוץ לרכב ומדבר עם הנתבע???

התוצאה היא איפוא שאני מקבל את גרסת התובעת באשר לאופן ארוע התאונה. ואולם גם באופן זה יש ליחס לתובעת, או לנהג שנהג ברכב התובעת, רשלנות תורמת של 40%, וזאת משום שמי שיוצא מהרכב אמור לסגור את דלת הרכב ולא להשאיר אותה פתוחה באופן שרכב אחר שעובר יכול להזיק לה. לפי עדותו של הנהג ברכב התובעת הוא החנה את הרכב בצד הכביש, בתוך מפרץ בסמוך למקום הכניסה לאתר העבודה שהוא ניהל, יצא מהרכב אך השאיר את הדלת פתוחה כשהוא יוצא ונמצא כבר, לפי עדותו, לפחות דקה מחוץ לרכב. אילו הנהג היה סוגר את דלת הרכב, כפי שמתבקש לעשות, התאונה היתה נמנעת.

באשר לטענת הנתבעת 3 לפיה היא לא חייבת בפיצוי משום שהנגרר הוא שפגע ברכב התובעת ולא הרכב עצמו שמבוטח על ידה, המציאו הצדדים פסקי דין סותרים לכאורה. הנתבעת המציאה פסקי דין בהם חולק הנזק בין מבטחת הרכב לבין מבטחת הנגרר ואילו התובעת המציאה פסיקה לפיה הרכב הגורר אחראי לכל הנזק שכן הרשלנות שגרמה לתאונה (או האשם בה) הוא של הנוהג ברכב הגורר שהרי לנגרר אין אשם עצמאי. עיינתי בפסיקה הסותרת לכאורה, ואולם נראה כי במקרה שלנגרר אין ביטוח נפרד, היו גם השופטים שחילקו את האחריות-בין מבטחת הגורר למבטחת הנגרר- מסכימים שהגורר בלבד חייב בפיצוי (כמובן אם ימצא שהנהג ברכב הגורר אשם בתאונה). ראה למשל הניתוח בפסק דינו של כב' השופט בכר בת.א. (ת"א) 43632/01 איילון נ' חב' עאזם טאלב בע"מ המצטט את ספרו של דר' ד. פרידמן ביטוח רכב מנועי והקובע כי אם לנגרר אין ביטוח עצמאי תחול הפוליסה של הרכב הגורר (וזאת אף שכב' השופט בכר נוקט בגישה לפיה כאשר יש ביטוח נפרד לגורר ולנגרר, האחריות תחולק). בנוסף לאמור, מסכים אני עם הדעה לפיה על פי בחינת האשם יחול תמיד הפיצוי על הרכב הגורר ומבטחו (במידה ותוכח האשמה) ולא על מבטח הרכב הנגרר וראו לענין זה את פסק דינו של כב' השופט אטדגי בת.א. (ת"א) 93291/01 ביטוח חקלאי נ' מכלוף ואח'.

התוצאה היא איפוא שאת הנזק בסך 4,725 ₪ יש לחלק בהתאם לחלוקת האחריות כמפורט לעיל 60% הנתבעים ו- 40% התובעת ולפיכך אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת את הסך של 2,735 ₪ וכן את אגרת ביהמ"ש וכן סך של 500 ש"ח + מע"מ בגין שכ"ט עו"ד.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י' סיון תש"ע, 23 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: